השם אליס ב. טוקלס (Alice B. Toklas) מוכר בהקשר של שני ספרים: "האוטוביוגרפיה של אליס ב. טוקלס", ו"ספר הבישול של אליס ב. טוקלס". מבין שני הספרים, הראשון ידוע בהרבה. אבל אליס ב. טוקלס כתבה מבין שני אלה רק את השני. את הראשון כתבה גרטרוד סטיין, חברתה לחיים. חיפוש באינטרנט על "אליס ב. טוקלס" יעלה קצת יותר שלוש מאות וששים אלף אתרים, אבל רק ה"קצת יותר" ידברו על אליס ב. טוקלס, האדם שמאחורי הפנומן. היתר ידברו על הפנומן גרטרוד סטיין.
נשים מקומן במטבח. זה לפחות מה שההיסטוריה הגברית סוברת. ומכיוון שכך, המטבח הפך למקום נחות לעומת הסלון. גרטרוד סטיין הייתה אחראית על הסלון - הסלון המפורסם של רחוב דה' פלואור מספר 27 בפריז של תחילת המאה. אליס, מצד שני, הייתה זו המופקדת על המטבח. אבל אליס הייתה גם ההשראה והכוח הדוחף מאחורי האוטוביוגרפיה שלא היא כתבה ולא היא הייתה המוקד בו. אליס הייתה שותפה לבית הדפוס ששתיהן הקימו על מנת להדפיס ספר זה. ואליס הייתה זו שדאגה שכל מה שגרטרוד סטיין לא הספיקה לפרסם לפני מותה, יפורסם.
גם האוטוביוגרפיה, שנכתבה על ידי סטיין, וגם ספר הבישול הם למעשה תיאור חיי שתיהן בפריז לפני ובזמן מלחמות העולם. ה"סלון" אותו טיפחו בביתן היה מוקד עליה לרגל של סופרים, ציירים והוגי דעות. בין יתר הפוקדים את ביתן נמצאו פיקאסו, מאטיס, המינגווי, בראק, ט.ס. אליוט וסקוט פיצג'רלד. ספר הבישול, כמתבקש, נכתב וסבב סביב האוכל. אך גם האוטוביוגרפיה הקדישה חלק, ולא קטן, מתשומת ליבה לאוכל, לאוכלים, למכיני האוכל.
הרייט לוי אף היא סופרת. היא נולדה ב-1867, עשר שנים לפני אליס. למרות שנולדה למשפחה אורתודוכסית, חייה לא היו כאלו. ספרה האוטוביוגרפי "רחוב או'פרל 920: ילדות יהודית בסאן-פרנסיסקו הישנה" יצא לאור כשהייתה בת שמונים. הוא מבריק, משעשע, ושובר מוסכמות. אבל הרייט לוי היא לא פנומן.
הרייט לוי נסעה עם אליס לפריז כשאליס הייתה בת עשרים, שם גרו יחד. ביחד הן פגשו את גרטרוד סטיין, ולמרות חיזורים עיקשים, למשך תקופה מסוימת, אליס נשארה עם הרייט. רב אלו שפגשו את הרייט חיבבו אותה. לא סטיין.
הרייט לוי היא סופרת מוכשרת, שוברת מוסכמות לדורה, מבריקה. אבל במאבק על אליס היא הפסידה. וכיום היא לא פנומן.
לאחר מותה של גרטרוד סטיין, אליס טוקלס נשארה בביתן, דאגה לפרסם את סטיין, והזדקנה. בימים ההם, של זקנה ומחלה, היא גם התחילה לכתוב. שלושה ספרים היא הוציאה - הזיכרונות שלה מחייהן המשותפים ושני ספרי בישול, שאף הם מדברים על החיים בפריז לא פחות משהם מדברים על בישול. בספר הבישול שלה היא פרסמה, בין היתר, מתכון לפאדג' חשיש, מתכון שעשה גלים לא קטנים.
גרטרוד שטיין זכתה לתהילת העולם, היא נחשבית כיום לאחרת הסופרות הגדולות של המאה ועשרים. אליס טוקלס לעומתה, אינה נספרת כלל בקנון הסופרים החשובים, סמינריונים לא נכתבים עליה, השם שלה אינו מופיע כמעט באף רשימה. גרטרוד שטיין הייתה קנאית לכך שכל הקרדיט יזקף לזכותה, אליס טוקלס הייתה קנאית לפרטיותה ולהיותה חבויה ונסתרת לעומת חברתה לחיים.
אליס נתנה לסטיין להתבלט. היא בעיקר בישלה, אבל לולא בישולים אלו, אולי ורד לא היה ורד היה ורד.
בתקופת חייהן היו רבים שביקרו את מערכת היחסים שלהן. אחת הביקורות הנפוצות היו על השליטה המוחלטית של אליס על חייה של גרטרוד, ביקורת אחרת, נפוצה גם היא, הייתה על מערכת היחסים המאד שמרנית, כמעט שוביניסטית, שהייתה בינן, מערכת יחסים שלכאורה דיכאה את אליס שלמרות שאף היא הייתה משכילה ומלומדת (למדה מוסיקה באוניברסיטה) היא לא הגשימה את עצמה אמנותית ובחרה להסתתר במטבח, לפחות עד לאחר מותה של גרטרוד שטיין.
בבלוג הזה אני רוצה להביא סיפורים של נשים בעלות השפעה. נשים שעשו היסטוריה. חלק מהנשים הללו הלכו כנגד המימסד הגברי והצליחו להתבלט במסגרתו כנשים, כמו למשל גרטרוד שטיין, חלקן בחרו פאסאדה גברית ועדיין התבלטו. אבל רבות מהנשים המשפיעות ביותר בהיסטוריה הן דווקא כמו אליס ב. טוקלאס: נשים שאפשרו לאחרים להתבלט, גרמו לאחרים להתבלט, נשים שהעבודה ההיסטורית שהן עשו הייתה האנשים האחרים שהן קידמו כך שכיום כל העולם זוכר רק את אלו שקודמו, והן עצמן נשכחו וחלקן בשינוי נזנח.
את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לכל הנשים שקידמו רעיונות, והמצאות, וחידושים, ושינויים בדרך עקיפה - על ידי קידום אדם אחר וויתור על היכל התהילה הפרטי שלהן. נשים שלולא הן, הגברים והנשים שלצידם לא היו מגיעים להיסטוריה, גם כאלו ששמן לא יגיע לאוזניי לעולם.
טוקלס וסטיין חיו יחד כארבעים שנה. כאשר אליס ב. טוקלס נפטרה ב-1967 היא נקברה ליד זוגתה, גרטרוד סטיין, בצרפת ושמה חרוט באותיות של זהב בחלק האחורי של המצבה של גרטרוד סטיין, במקום אותו לא רואים מהשביל.
Alice B. Toklas, photographed by Carl Van Vechten, 1949
נשים מקומן במטבח. זה לפחות מה שההיסטוריה הגברית סוברת. ומכיוון שכך, המטבח הפך למקום נחות לעומת הסלון. גרטרוד סטיין הייתה אחראית על הסלון - הסלון המפורסם של רחוב דה' פלואור מספר 27 בפריז של תחילת המאה. אליס, מצד שני, הייתה זו המופקדת על המטבח. אבל אליס הייתה גם ההשראה והכוח הדוחף מאחורי האוטוביוגרפיה שלא היא כתבה ולא היא הייתה המוקד בו. אליס הייתה שותפה לבית הדפוס ששתיהן הקימו על מנת להדפיס ספר זה. ואליס הייתה זו שדאגה שכל מה שגרטרוד סטיין לא הספיקה לפרסם לפני מותה, יפורסם.
גם האוטוביוגרפיה, שנכתבה על ידי סטיין, וגם ספר הבישול הם למעשה תיאור חיי שתיהן בפריז לפני ובזמן מלחמות העולם. ה"סלון" אותו טיפחו בביתן היה מוקד עליה לרגל של סופרים, ציירים והוגי דעות. בין יתר הפוקדים את ביתן נמצאו פיקאסו, מאטיס, המינגווי, בראק, ט.ס. אליוט וסקוט פיצג'רלד. ספר הבישול, כמתבקש, נכתב וסבב סביב האוכל. אך גם האוטוביוגרפיה הקדישה חלק, ולא קטן, מתשומת ליבה לאוכל, לאוכלים, למכיני האוכל.
הרייט לוי אף היא סופרת. היא נולדה ב-1867, עשר שנים לפני אליס. למרות שנולדה למשפחה אורתודוכסית, חייה לא היו כאלו. ספרה האוטוביוגרפי "רחוב או'פרל 920: ילדות יהודית בסאן-פרנסיסקו הישנה" יצא לאור כשהייתה בת שמונים. הוא מבריק, משעשע, ושובר מוסכמות. אבל הרייט לוי היא לא פנומן.
הרייט לוי נסעה עם אליס לפריז כשאליס הייתה בת עשרים, שם גרו יחד. ביחד הן פגשו את גרטרוד סטיין, ולמרות חיזורים עיקשים, למשך תקופה מסוימת, אליס נשארה עם הרייט. רב אלו שפגשו את הרייט חיבבו אותה. לא סטיין.
הרייט לוי היא סופרת מוכשרת, שוברת מוסכמות לדורה, מבריקה. אבל במאבק על אליס היא הפסידה. וכיום היא לא פנומן.
לאחר מותה של גרטרוד סטיין, אליס טוקלס נשארה בביתן, דאגה לפרסם את סטיין, והזדקנה. בימים ההם, של זקנה ומחלה, היא גם התחילה לכתוב. שלושה ספרים היא הוציאה - הזיכרונות שלה מחייהן המשותפים ושני ספרי בישול, שאף הם מדברים על החיים בפריז לא פחות משהם מדברים על בישול. בספר הבישול שלה היא פרסמה, בין היתר, מתכון לפאדג' חשיש, מתכון שעשה גלים לא קטנים.
גרטרוד שטיין זכתה לתהילת העולם, היא נחשבית כיום לאחרת הסופרות הגדולות של המאה ועשרים. אליס טוקלס לעומתה, אינה נספרת כלל בקנון הסופרים החשובים, סמינריונים לא נכתבים עליה, השם שלה אינו מופיע כמעט באף רשימה. גרטרוד שטיין הייתה קנאית לכך שכל הקרדיט יזקף לזכותה, אליס טוקלס הייתה קנאית לפרטיותה ולהיותה חבויה ונסתרת לעומת חברתה לחיים.
אליס נתנה לסטיין להתבלט. היא בעיקר בישלה, אבל לולא בישולים אלו, אולי ורד לא היה ורד היה ורד.
בתקופת חייהן היו רבים שביקרו את מערכת היחסים שלהן. אחת הביקורות הנפוצות היו על השליטה המוחלטית של אליס על חייה של גרטרוד, ביקורת אחרת, נפוצה גם היא, הייתה על מערכת היחסים המאד שמרנית, כמעט שוביניסטית, שהייתה בינן, מערכת יחסים שלכאורה דיכאה את אליס שלמרות שאף היא הייתה משכילה ומלומדת (למדה מוסיקה באוניברסיטה) היא לא הגשימה את עצמה אמנותית ובחרה להסתתר במטבח, לפחות עד לאחר מותה של גרטרוד שטיין.
בבלוג הזה אני רוצה להביא סיפורים של נשים בעלות השפעה. נשים שעשו היסטוריה. חלק מהנשים הללו הלכו כנגד המימסד הגברי והצליחו להתבלט במסגרתו כנשים, כמו למשל גרטרוד שטיין, חלקן בחרו פאסאדה גברית ועדיין התבלטו. אבל רבות מהנשים המשפיעות ביותר בהיסטוריה הן דווקא כמו אליס ב. טוקלאס: נשים שאפשרו לאחרים להתבלט, גרמו לאחרים להתבלט, נשים שהעבודה ההיסטורית שהן עשו הייתה האנשים האחרים שהן קידמו כך שכיום כל העולם זוכר רק את אלו שקודמו, והן עצמן נשכחו וחלקן בשינוי נזנח.
את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לכל הנשים שקידמו רעיונות, והמצאות, וחידושים, ושינויים בדרך עקיפה - על ידי קידום אדם אחר וויתור על היכל התהילה הפרטי שלהן. נשים שלולא הן, הגברים והנשים שלצידם לא היו מגיעים להיסטוריה, גם כאלו ששמן לא יגיע לאוזניי לעולם.
טוקלס וסטיין חיו יחד כארבעים שנה. כאשר אליס ב. טוקלס נפטרה ב-1967 היא נקברה ליד זוגתה, גרטרוד סטיין, בצרפת ושמה חרוט באותיות של זהב בחלק האחורי של המצבה של גרטרוד סטיין, במקום אותו לא רואים מהשביל.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה