קט קורה

למרות האמירה המסורתית של "הנשים למטבח", המטבח, לפחות המסחרי, הוא אחד ממעוזי הגברים אליהם היה קשה לנשים לחדור. קריירה של שף מסחרי, וודאי שף צמרת מסחרי, מחייבת השקעה מרובה: גם בהכשרה וההתמחות שלרב היא לא קצרה, גם בשעות העבודה הארוכות והלא נוחות, גם במאמץ הפיזי הנדרש וגם במטבחים המסחריים שלא הותאמו לנשים (למשל מבחינת הגובה) וגם ובעיקר בסטראוטיפים הנפוצים בתחום.


ומהעבר השני, נלי בליי אולי עלתה על הקונספט של האח הגדול, אבל מאז העולם התפתח ומגוון תוכניות הריאליטי גדל. היום כמעט ואפשר לחלק את העולם לאלו שרואים תוכניות ריאליטי ונהנים, אלו שרואים אבל לא מודים בזה, ואלו שמחרימים. אז הנה, אני מודה, אני מאלו שרואים תוכניות ריאליטי, אבל אלו שאני הכי אוהבת זה אלו שגם קורה בהן משהו, ורצוי בתחום שמדבר אליי, ובישול זה בהחלט כזה תחום.

אפילו אם נסתכל על המגוון של תוכניות הריאליטי הנוגעות בנושא של בישול נקבל מגוון לא קטן בכלל: החל מאימפריית גורדון רמזי שמתמקדת בליצר תוכנית ריאליטי לא משנה מה גורדון רמזי עושה, איפה, או למה זה בכלל קשור, דרך מספר לא מבוטל של שפים נוספים שהבינו שדרך מצוינת לערוך ראיונות קבלה לעבודה (ועוד מורחבים!) ולהרוויח תוך כדי, היא להפוך את כל התהליך הנ"ל לתוכנית ריאליטי, וכלה במספר שעמומונים בריטים המציגים את ה"איש הפשוט" בתחרויות אירוח והכנת ארוחה.

אבל אין לי ספק שהמלכה הלא מעורערת של תוכניות הריאליטי\שעשועונים הנוגעים לבישול היא התוכנית Iron Chef או בגרסה המעוברתת והמעוותת שלה – קרב סכינים.

הפעם הראשונה בה התוודעתי לקט קורה הייתה באחת הפעמים שישבנו לצפות בתוכנית החביבה על יושבי הבית – איירון שף ופתאום הפתעה: במקום שלושת שפי הברזל פתאום צצה לה שפית ברזל רביעית חדשה לגמרי, קט קורה.

מבחינתי, לראות פתאום שפית, שמוכתרת בתואר שפית ברזל, היה מרגש, מאד. ואז גיליתי שהרקע הבישולי שלה הוא יווני והחיוך שלי הפך להיות אפילו יותר רחב. אצלי הבישול מהבית הוא מהסבתא, אמא של אמא. הבישול שלה הוא רומני, בלקני, דומה למדי לבישול היווני, הבולגרי: הרבה חמוצים, הרבה ממולאים, סלטים, והרבה שום. הדגשים שונים בין סוגי המטבחים האלו, אבל הדומה רב מהשונה – גרסאות שונות של מטבח בלקני עם גבינה בולגרית באחד, פטה בשני וברינזה בשלישי. אמא שלי, אולי כדי לא להתחרות באמא שלה, הולכת בבישול שלה יותר לכיוון הצרפתי. אני, אולי כדי לא להתחרות בשתיהן, הלכתי יותר לכיוון אסייאתי – יפני וסיני. אבל כך או כך, הבישול של סבתא שלי נשאר איתי עמוק עמוק והזכרונות של ללכת אליה ביום שישי לארוחה של פלפלים ממולאים, איקרה תוצרת בית, קציצות פראסה, קציצות סלק מוחמץ, סלט חצילים וגמבה, אבטיח מוחמץ - כל מה שהכי אהבתי, אלו נשארו איתי בבסיס. היום, מספר שנים לאחר מותה, אני מוצאת את עצמי חוזרת למתכונים שלה, לטעם של הבישול שלה.

אז מי היא בעצם קט קורה?

קט קורה נולדה ב- 1967 במיסיסיפי במשפחה שחציה ממוצא יווני. האבא והסבא מסעדנים. הסבתא (מצד אמא) בשלנית חובבת אף היא. קט קורה ידעה מגיל צעיר מאד מה היא רוצה להיות ובגיל חמש עשרה כבר באה עם תוכנית עסקית לפתיחת מסעדה לאביה. למרות התמיכה, היא בכל זאת עשתה תואר ראשון בביולוגיה ופיסיולוגיה של אימון גופני, ליתר בטחון. כאשר אחת הנשים שהכי הרשימו והשפיעו עליה בנעוריה, ג'וליה צ'יילד, הגיעה למיסיסיפי לחתום על ספריה – קט קורה הגיעה ושאלה את האגדה מה היא צריכה לעשות אם היא רוצה להיות שפית. ג'וליה צ'יילד עזבה עמדת חתימת הספרים לשלושת רבעי שעה כדי להדריך את השפית בפוטנציה והעצה הראשונה שלה הייתה ללכת ללמוד ב- CIA, המכון הקולינארי של אמריקה הממוקם בניו יורק. ג'וליה צ'יילד לא הייתה היחידה שהשפיעה על חלומותיה של קט קורה, גם ברברה טרופ, MFK פישר וסבתא שלה, אלמה, היו מקורות נאמנים של השראה.

אחרי העצה שהיא קיבלה מג'וליה צ'יילד, היא שמה את פעמיה לניו יורק, ל- CIA. רבים מהסטודנטים במכון נוהגים להתמחות במסעדות גם בתקופת הלימודים, וקט קורה שמה את עיניה על המסעדה ארקדיה של השפית אן רוזנצוויג. הבעיה היחידה הייתה שהיה מאד מאד מאד מאד קשה להתקבל שם להתמחות, תור של שנתיים בערך. זה לא ממש הפחיד את קט קורה. היא נגשה, דפקה בדלת ושאלה איך היא יכולה להתחיל לעבוד שם. אחרי שבוע היא חזרה, ושוב שאלה. בסוף זה עבד.

אחרי הלימודים היא חשבה שצרפת זה מקום טוב להתמחות בו, במיוחד אצל שפים עם שלושה כוכבי מישלן כמו ג'ורג' בלאנק ורוג'ר ורג'. כדי להתקבל להתמחות אצלם היא נקטה בגישה דומה. גם שם זה עבד. כאשר היא חזרה לארה"ב היא עבדה תחילה כסו שפית תחת מליסה קלי וכאשר עברה לצפון קליפורניה עברה לעבוד כשפית ראשית בביסטרו דון ג'יובני.

החיבור שלה לטלויזיה התחיל בשנת 1999 אז החלה להנחות מספר תוכניות בערוץ האוכל, ובערך באותה התקופה היא גם יצאה לטיול סקי, כזה מהסוג שעתיד לשנות את חייה. זה שהיא לסבית לא היה ממש חדשות לקט קורה. בגיל שלושים וקצת היא הייתה פלרטטנית לא קטנה, מחוץ לארון, וצינית במה שקשור לאהבה. בטיול הסקי ההוא היא פגשה אומנת בשם ג'ניפר. אחרי שהן היו ביחד כשנה, ג'ניפר נסעה לעבוד בפריז למשך שנה. קט קורה נסעה אחריה עם הצעת נישואין. יצא לי להתקל פה ושם בשאלות על זוגות לסביים יציבים. קט וג'ניפר קורה ביחד עד היום. יש להן ארבעה בנים מאותו תורם זרע כאשר בשלושת האחרונים הן היו פונדקאיות אחת של השניה. ג'ן ילדה את שלושת הילדים הראשונים, ואת האחרון ילדה קט קורה, בהפרש שלושה חודשים מאחיו.

הקריירה של קט קורה עדיין ממשיכה לנסוק. נכון להיום היא הוציאה שני ספרי בישול, והשלישי יצא השנה, בשנה הקרובה היא תמשיך להופיע באיירון שף, היא השפית הראשית של מאגזין האוכל הנחשב בון אפטיט, יועצת תזונה של יונצף, בעלת המסעדה CCQ (Cat Cora barbeque) בקליפורניה וקוזינה בפלורידה במתחם דיסניוורלד, במועצה הקולינרית של מייסיס, מקיימת אין ספור הדגמות, אה כן – וגם הנשיאה ומקימת העמותה Chefs for Humanity שהקימה לאחר אסון הצונמי ב- 2005 כדי להגיש סיוע (ואוכל) לנפגעי אסונות טבע ואיזורים מוכי רעב.

אז איך מאזנים קריירה כל כך תובענית עם ארבעה בנים מתחת לגיל 6? מכתירים את ג'ן בתור גיבורה.



איירון שף אמריקה

המקור של התוכנית הוא ביפן, שם היא שודרה מ 1993 ועד 2002. ביפן היא מאד הצליחה ורשת האוכל בארה"ב קנתה את הסידרה והחלה לשדר אותה גם בארה"ב בדיבוב לאנגלית.

התוכנית מספרת סיפור לפיו המארח\נשיא האקצנטרי של התוכנית החליט להגשים חלום ולצורך כך הוא הקים בטירתו איצטדיון בישול ובו מספר שפים מובילים (שפי הברזל). מידי שבוע הוא מזמן שף ידוע לאיצטדיון להלחם מלחמת בישול באחד משפי הברזל. לשני השפים מוקצב פרק זמן קצר להכין ארוחה בת מספר מנות כאשר כל המנות בנויות סביב מרכיב מסוים סודי המשתנה בין קרב לקרב.

הגרסה האמריקאית הראשונה הציגה לא אחר מאשר קפטן קירק (להלן ויליאם שטנר) כמארח האקסצנטרי, אבל לאחר שתי תוכניות פיילוט בלבד היא ירדה מהמסך. הגרסה השניה עלתה לאויר בשנת 2004 תחת השם איירון שף אמריקה, המארח היה הפעם אמן אמנויות הלחימה מארק דקאסקוס המוצג כאחיינו של המארח המקורי.

בנוסף למארח, לשפי הברזל ולשפים האורחים ישנם עוד משתתפים בתוכנית. במהלך הקרב כולו קיים דיווח הדומה באופיו לדיווח של ארועי ספורט המוגש על ידי שני מגישים:

אלטון בראון – חובב אוכל ומגיש תוכניות משעשעות על הקשר בין אוכל ומדע

קוין ברוש – ברטנדר מפורסם, חובב אוכל ומגיש מספר תוכניות אוכל משל עצמו

בנוסף קיים פאנל משתנה של 3 שופטים כאשר במרבית המקרים השופטים הם שפים בעצמם, מבקרי אוכל, בעלי טורים\ספרים בנושאי בישול וכו'.

קט קורה הצטרפה באפריל 2005 לפאנל שפי הברזל של התוכנית והיא שפית הברזל הראשונה, ועד היום גם היחידה.

למכורים בלבד: קרב חצילים של קט קורה



אז למה קט קורה כאן?

קט קורה כאן כי בעולם של המאה העשרים ואחת שנשים כבר הגיעו כמעט לכל מקום ולכל תפקיד, עדיין יש מקום לנשים חזקות, מפוקסות, ואמיצות לעשות היסטוריה. קט קורה כאן כי מעבר לזה שהיא שפית, וסלבריטאית, ואפילו פעילה חברתית שיוצרת שינוי אמיתי, היא גם מקור להשראה.

בעצם, למה שאני אדבר אם אני יכולה לתת לה לעשות את זה טוב ממני.
בסוף הנאום (בערך דקה לתוך קטע הוידאו פה למטה) שנשאה בפני הבוגרים הטריים של ה- CIA היא אמרה את הדברים הבאים, נכונים לנשים, לשפים בתחילת דרכם, לאנשים בכלל:
ועכשיו, זו ההיסטוריה שלכם. גם כשיש לכם ספקות ביחס ליכולותיכם וכשרונכם ואתם פוחדים לעשות את הצעד הבא, תהמרו ותפעלו ללא פחד...(דילוג קל) ...אתם תעשו טעויות רבות בדרך - ותהפכו אותן לחוכמה, טעויות הן לעולם לא כשלונות, הן ניסיון חיים. אנשים שואלים אותי מה סוד ההצלחה שלי וזה מה שאני אומרת:
תאהבו את מה שאתם עושים
תהפכו להכי טובים במה שאתם עושים
ותשארו נאמנים לעצמכם.
מיכאל אנג'לו אמר שהסכנה הכי גדולה לרובנו היא לא שכיוונו גבוה מדי ופספסנו אלא כיוונו נמוך מדי ופגענו.
יש את אלו שמסתכלים על איך דברים קורים ויש את אלו שעושים דברים. תהיו מאלו שגורמים לדברים לקרות, תהיו הדוגמה.